איפה נתחיל? כהמלצת גידי גוב בתשובה לשאת המראיין "פוגי" בהופעת האיחוד של כוורת
(מערכון "הוותיק") – "נתחיל בהתחלה"!
בהמשך לפוסט קודם שלי בנושא "מחקר 80 השנה על הגורמים לאיכות החיים" מצאתי בינתיים מקור מחקרי נוסף שהגיע לאותן המסקנות: "אפקט רוזטו" (אפשר לחפש בויקיפדיה) מסתבר שב 1961 בעיירת עולים איטלקיים בפנסילבניה שנקראה "רוזטו" היו מדדי בריאות יוצאי דופן במיוחד שלאחר מחקר נרחב, שויכו לאופן בה התנהלה קהילת העיירה (קרי: תרבות הקהילה) קשרים הדוקים, ערבות הדדית גבוהה,
נינוחות כללית ומעורבות חברתית גבוהה, היו הגורמים הרשמים למדדי הבריאות המעולים שנמצאו.
"השאלה" אם כך – איך מגיעים לזאת?
במיוחד איך מגיעים לזאת נוכח התרבות הסופר-מהירה והסופר-ממוקדת תוצאות ורווחה אישית הרווחת כיום ברוב מדינות המערב? מי שקרא את הכתבה המרתקת ב"7 ימים" האחרון על המחקר שביצעו זוג הסוציולוגים הישראליים הבכיר עוז ותמר אלמוג (דור ה"וואי וואי וואי") בוודאי נחרד לגלות איזה מאפיינים נמצאו לדור החדש בגילאים 21-34 (דור ה Y) ילדותיות, נרקסיזם, אנוכיות וחוסר אמפתיה היו בין התארים ה"מככבים" המאפיינים במחקר.
חלק מהתשובה טמון בתמצית מאמר מעולה שכתב הסופר והעורך הראשי של 99U שון בלנדה
ותורגם לעברית בכתב העת הדיגיטלי "אלכסון" - השני לא סתם טיפש במאמר מציג שון את הבעיה הידועה של מהות השיח שלנו עם "השני" או "האחר" (ולא משנה עם זה בדיבור ישיר או בכתיבה עקיפה)
העובדה היא שרובנו, מתמקדים ברצון "לשדר" דעה מוכנה מראש ואם מעורר ויכוח עליה, אנו עוברים למצב "התנצחות בית משפט" בו המטרה היא לנצח בוויכוח (בניגוד למטרה לברר את העובדות והדעות החדשות על מנת להחכים)
בלנדה מצין 3 דברים חשובים במאמרו: האחד- אנו יוצרים "קואליציה של דומים" (או "מגניבים" כמונו)
ואת הדעות על המתרחש בעולם אנו מחליפים רק בתוך הקואליציה הזו וחוסמים לחלוטין, ע"י זלזול שמקבל חיזוק מהאחרים שחושבים כמונו – דעות שמגיעות מחוץ לקואליציה.
כך מתנהגות קבוצות ומעגל "חברים" בפייסבוק, בטוויטר וברשתות חברתיות אחרות. הנושא המטריד השני הנו המשקל הנמוך שניתן לעובדות מוצקות (כלומר דעה מנומקת ומבוססת) עד כדי כך, שהוושינגטון פוסט ביטל את הטור הקבוע שלו שבדק שמועות מבחינה עובדתית עקב "חוסר עניין הציבור" ועכשיו אנו נותרים עם "הצל" שמפרסם שהתאונה המחרידה בכביש 1 הייתה פיגוע ואיזה "אילנית לוי" אחת מפרסמת שהרוצח של נהג המונית דרק רוט הוא הנכד של שולמית אלוני!
(למעשה, היא התבלבלה בין אהוד אלוני לאודי אלוני וסירבה לחזור בה)
הדבר השלישי החשוב במאמר הנו שיטה או מנגנון הגנה אותו מציע בלנדה נגד הנטייה הטבעית שלנו לשדר ו/או לנצח במקום להקשיב: שאילת שאלות בנוגע למקור הדעה המובאת. במקום להשמיע את דעתנו ו"לסנגר עליה" או לתקוף את הדעה השנייה, שון מציע לנו לחקור מה הביא את "השני" להגיע לאותן המסקנות וכך ניתן לברר לאט לאט האם יש כאן עניין בעל בסיס עובדתי מוצק וניתוח לוגי סביר של העובדות, או שישנם "חורים" בהם ניתן לחשוב גם אחרת.
מקור נפלא נוסף לשימוש כמנוף לשינוי תרבותי בשיח הנו הרצאת TED של העיתונאית והמרצה סלסטה הדלי: 10 ways to have a better conversation בהרצאה מהטובות שראיתי ב TED נותנת הדלי 10 שיטות בהם ניתן להגיע לשיח איכותי יותר:
1. פנו את עצמכם לחלוטין לדיון (ללא "דיבור במקביל" עם אחר וללא סמארטפון!)
זו אינה תחרות ביעילות, המטרה היא דיון אפקטיבי רגוע.
2. אל תהיו מקובעים בדעותיכם. אם אתם רוצים רק "לשדר דעה" – כתבו בלוג.
3. כאשר מציגים שאלה- השאירו אותה פתוחה (לא כאמירה שיש לחייב או לשלול)
כך תקבלו תשובה מלאה ולפעמים מרתקת, כנה ומפתיעה.
4. הישארו מרוכזים בנושא. הרבה פעמים קורה שבמהלך השיח אנו נזכרים במשהו "חשוב" לדעתנו
ומתרכזים בצורך לזכור אותו במקום בשיח עצמו (בעיה לא קטנה לבעלי בעיות קשב וריכוז...)
5. אם אינכם בטוחים במשהו אמרו "אינני יודע" או "אני צריך לבדוק" אינכם אמורים "לדעת הכול"
6. אל תשוו את הניסיון שלכם עם הניסיון של האחר. כל אחד חווה דברים אחרת ולא ניתן לדעת
או "להשוות" ניסיון חיים של אחר לניסיון שלכם (למשל- כל אחד חווה שכול אחרת)
7. השתדלו לא לחזור על הנקודה. זה מתנשא וזה משעמם.
(אם אתם רוצים לשכנע, הביאו נקודת מבט או עובדות אחרות. ב.ב-מ)
8. הזניחו פרטים ועובדות "יבשות" העניין אינו בתאריך, או בשם המדויק, העניין הוא בנושא עצמו.
9. הקשיבו באמת. בפתיחות ובסקרנות. ניתן ללמוד משהו מכל אדם.
10. היו תמציתיים וענייניים. על "תיגררו" ותרחיבו את החלק בו אתם "משדרים" כדי להיות בשליטה
או במרכז העניינים, זה אולי נעים ומרגיש בטוח, אבל זו אינה המטרה.
"דע עצמך, דע לאן אתה הולך ואז, לך" בועז בש-מרץ'
